ESSAY · SHIBARI · PRACTICE
מי תהיה המודל?
למה מבחינתי כל סשן שיבארי הוא חדש — גם כשאני עובד שוב עם אותו פרטנר.

אני מדבר הרבה על שיבארי, וגם מראה. הרצאות, מעבדות, סשנים פתוחים, צילומים… ושוב ושוב עולה השאלה: ״מי תהיה המודל?״
זאת שאלה מובנת. גם לי חשוב מאוד עם מי אעבוד. האדם המסוים שמולי משנה הכול: את הקצב, את תשומת הלב, את האפשרויות, את השיחה שמתרחשת דרך החבל.
אבל לפעמים אני שומע בשאלה הזאת עוד משהו: ״אה, אותה כבר ראיתי. תביא מישהי חדשה״.
אולי אני טועה. יש מי שפשוט רוצה לדעת מי משתתף. יש מי שמגיע כדי לראות אדם מסוים. ובכל זאת, הנימה הזאת גורמת לי לחשוב… מה בעצם אנחנו מצפים שיהיה חדש?
מבחינתי, כל סשן הוא חדש מעצם הגדרתו. גם עם אותו פרטנר.
אנחנו כבר יודעים משהו זה על זה. זוכרים תגובות, הרגלים, מפגשים קודמים. אבל היום מצב הרוח שלנו אחר, הגוף במצב אחר, תשומת הלב אחרת. לפעמים רוצים להתעכב, לפעמים לנסות אחרת. אפילו תנועה מוכרת יכולה לקבל תגובה שונה לגמרי.
וההיכרות לפעמים מאפשרת לשים לב ליותר דברים. כשלא צריך לברר מחדש כל פרט קטן, נוצר מקום לבדוק משהו שעוד לא הגענו אליו. מעניין אותי לחזור לעבוד עם אדם מוכר ולגלות כמה אנחנו עדיין לא יודעים זה על זה.
פנים חדשות יכולות להיות מעניינות, כמובן. אבל פנים מוכרות כשלעצמן אומרות מעט מאוד על מה שעומד לקרות. לראות אדם פעם אחת לא אומר שראינו את כל מה שיכול להתרחש בינינו.
אז הנה, קצת התפלספתי… מבחינתי, העניין בסשן מתחיל באדם שלצדי וממשיך במה שנוכל לגלות יחד היום.
מה הופך סשן לחדש בשבילכם? ומה אתם רוצים לדעת כשאתם שואלים: ״מי תהיה המודל?״