האדם ברקע

כשאני קושר אנשים ומצלם אותם, הסיפור כבר קיים אצלי בראש. העבודה הזאת התחילה מרעיון ישן: סיפור על האדם ברקע. הוא כמעט אינו עושה דבר, רק נשאר נוכח. ובכל זאת, בלעדיו כל מה שמתרחש לפנינו היה אחר.

אולי במידה מסוימת כולנו לפעמים אנשים ברקע. אנחנו מביטים, שותקים ונשארים מחוץ למרכז תשומת הלב של מישהו אחר—ובכל זאת משנים את התמונה. הרקע אינו היעדר. הוא השפעה ללא התפקיד הראשי: עד, לחץ, זיכרון או אפשרות שמשנים את האופן שבו אנו רואים את הדמות המרכזית.

הצילום מחזיק את שני המרחבים באותו רגע. האור מבודד את הגוף שבחזית, בעוד הצופה הכמעט בלתי נראה משנה את הגאומטריה הרגשית של החדר. מה שנראה משני הופך לתנאי שמאפשר לסצנה להתקיים.